יש סיבה לכך שמשלים מסויימים מתקיימים הרבה מעבר לזמן שבו הם נוצרו ובו הם היו רלוונטיים. משל עוזר בהרחקה של הנושא או הידע שותו מעוניינים להעביר על ידי סיפור שחייב להיות מרתק. הסיפור חייב להיות מרתק לא משום שהמחברו רצה למכור ספרים או משום שניחן בכישרון מופלא – אלא משום שהמחבר מעוניין להעביר מידע והוא מבין שסיפור מרתק הוא הדרך היחידה בו ניתן לעשות את זה. אנחנו אוהבים משלים מכיוון שאנחנו לא אוהבים שמסבירים לנו דברים במפורש. אנחנו צריכים שמישהו יסתיר את כוונותיו האמיתיות על מנת שאנחנו נוכל לחפש אותן. בחירת מסלול לימודים גבוהים הוא נושא שרבים מאיתנו היו שמחים לו היה נפתר עבורנו. במקום לדמיין את עצמנו מבזבזים שלוש שנים וכמה עשרות אלפי שקלים רק על מנת לשבת מול המחשב ולחפש באתרי הדרושים עו"ד תעבורה במרכז או הייטק דרושים או להירשם לחברת הייטק השמה – היינו שמחים לו מישהו היה מראה לנו את הדרך הנכונה או לפחות מקל קצת על העומס האדיר.
ריצה למרחקים ארוכים
אם היינו רוצים להמשיל את לימודי התואר למשהו, כנראה שההשוואה הנכונה ביותר הייתה לריצה למרחקים ארוכים. ישנם קווי דמיון רבים בין ריצה למרחקים ארוכים ובין מסלולי לימוד גבוהים – שניהם מצריכים ממך לא לעשות כמעט שום דבר אחר, שניהם פוגעים ביכולת שלך לתקשר עם הסביבה, לעצור ולהנות מאטרקציה שראית בדרך, שניהם מאמצים – ולא מאמץ נקודתי, מתפרץ, אלא מאמץ מתמשך, מאמץ של סיבולת, שניהם גורמים לנו לפקפק בעצמנו מחמת הקושי – האם אני מסוגל לסיים, האם אני רוצה לסיים, האם אני לא מפסיד דברים אחרים שקורים בזמן שאני כאן מנותק מהחיים האמיתיים?
אולי הקו המחבר החשוב ביותר הוא זה של המטרה. גם בלימודים גבוהים וגם בריצה למרחקים ארוכים, המטרה לא תמיד ברורה. אנחנו לא יודעים מה מחכה לנו מהצד השני של התואר. יכולים להגיד לנו שתואר מסויים הוא מבוקש בשוק, יכולים להגיד לנו שלא נצטרך להביט פעם אחת במודעות הייטק דרושים – שיחטפנו אותנו ממש עם הסיום, אבל האמת היא שאנחנו בדרך כלל לא מאמינים לאנשים שמבטיחים לנו כאלה דברים – במיוחד לא ממרחק של שלוש שנים ויותר. אז מהי בעצם המטרה? ריצה למרחקים ארוכים עוזרת לנו להבין את העניין כי בריצה למרחקים ארוכים – אחד הדברים הברורים מאליהם הוא שאין מטרה.
כושר מושג בהרבה יותר מריצה אחת – ריצה אחת מחזיקה השפעה מינימלית, מצטברת ונקודתית על חוזק השרירים שלנו. המטרה בסיום ריצה למרחקים ארוכים היא הסיום שלה – היא הצבת מטרה רחוקה וכיבושה. רבים מהתלמידים במסלולים מאתגרים יודעים כבר שלא כל מה שנלמד באוניברסיטה הוא נחוץ, מועבר בצורה טובה או מעניין. למה אנחנו לא מלמדים את עצמנו? למה אנחנו צריכים את חותמת האוניברסיטה? ובכן, בסיום תואר, הוכחנו – לעצמנו ולמעסיקינו העתידיים שאנחנו מסוגלים לסיים משהו שאנחנו לא בהכרח מסכימים איתו במאת אחוזים. כשאנחנו רואים את המטרה בצורה מוחשית – הרבה יותר פשוט להגיע אליה.
ריצה למרחקים ארוכים
אם היינו רוצים להמשיל את לימודי התואר למשהו, כנראה שההשוואה הנכונה ביותר הייתה לריצה למרחקים ארוכים. ישנם קווי דמיון רבים בין ריצה למרחקים ארוכים ובין מסלולי לימוד גבוהים – שניהם מצריכים ממך לא לעשות כמעט שום דבר אחר, שניהם פוגעים ביכולת שלך לתקשר עם הסביבה, לעצור ולהנות מאטרקציה שראית בדרך, שניהם מאמצים – ולא מאמץ נקודתי, מתפרץ, אלא מאמץ מתמשך, מאמץ של סיבולת, שניהם גורמים לנו לפקפק בעצמנו מחמת הקושי – האם אני מסוגל לסיים, האם אני רוצה לסיים, האם אני לא מפסיד דברים אחרים שקורים בזמן שאני כאן מנותק מהחיים האמיתיים?
אולי הקו המחבר החשוב ביותר הוא זה של המטרה. גם בלימודים גבוהים וגם בריצה למרחקים ארוכים, המטרה לא תמיד ברורה. אנחנו לא יודעים מה מחכה לנו מהצד השני של התואר. יכולים להגיד לנו שתואר מסויים הוא מבוקש בשוק, יכולים להגיד לנו שלא נצטרך להביט פעם אחת במודעות הייטק דרושים – שיחטפנו אותנו ממש עם הסיום, אבל האמת היא שאנחנו בדרך כלל לא מאמינים לאנשים שמבטיחים לנו כאלה דברים – במיוחד לא ממרחק של שלוש שנים ויותר. אז מהי בעצם המטרה? ריצה למרחקים ארוכים עוזרת לנו להבין את העניין כי בריצה למרחקים ארוכים – אחד הדברים הברורים מאליהם הוא שאין מטרה.
כושר מושג בהרבה יותר מריצה אחת – ריצה אחת מחזיקה השפעה מינימלית, מצטברת ונקודתית על חוזק השרירים שלנו. המטרה בסיום ריצה למרחקים ארוכים היא הסיום שלה – היא הצבת מטרה רחוקה וכיבושה. רבים מהתלמידים במסלולים מאתגרים יודעים כבר שלא כל מה שנלמד באוניברסיטה הוא נחוץ, מועבר בצורה טובה או מעניין. למה אנחנו לא מלמדים את עצמנו? למה אנחנו צריכים את חותמת האוניברסיטה? ובכן, בסיום תואר, הוכחנו – לעצמנו ולמעסיקינו העתידיים שאנחנו מסוגלים לסיים משהו שאנחנו לא בהכרח מסכימים איתו במאת אחוזים. כשאנחנו רואים את המטרה בצורה מוחשית – הרבה יותר פשוט להגיע אליה.